על הזמן

כמה זמן יש בעשרים וארבע שעות?

שאלתם את עצמכם פעם כמה זמן יש ב-24 שעות?
מה אם אספר לכם שבעשרים וארבע שעות יש כמה זמן שנחליט?
כמה זמן שאנחנו רוצים.
הזמן כמו כל דבר בחיינו הוא כלי שעומד לרשותנו.
אנחנו לא עובדים בשביל הזמן, הוא עובד איתנו וככל שננהל אותו הוא טוב יותר הוא יפיק בעזרתנו את המירב, יעבוד איתנו בשיתוף פעולה מלא.
זמן אינו מלחיץ הוא גורם לחץ, אנחנו בוחרים להילחץ ממנו.
כמו נניח ג'וק, הוא לא יהרוג אותנו אבל בכל זאת הוא מצליח להלחיץ אותנו לפעמים.

הלחצתם פעם שעון? לחצתם פעם על שעון?
אף פעם לא מאוחר.

הכל תלוי בכלים שיש לנו בארגז…

בואו נתחיל לשחק עם הזמן.
לכל פעולה או חוויה או בעצם.. פשוט לכל דבר, יש עבר, הווה ועתיד.

ההווה כבר עבר. 
כלומר מה אפשר להגיד על ההווה?
עכשיו זה הווה?
רגע, עכשיו זה הווה?
אולי, אולי, אולי עכשיו אנחנו בהווה?
אנחנו כל הזמן חיים בין הזמנים.
העבר שלנו מחזיק את הקצה של החוט.
ההווה זאת הבחירה שלנו. מה אנחנו עושים עם החוט, לאן אנחנו מחברים אותו.
העתיד, תלוי בחוט שחיברנו בעבר ותלוי בנו בהווה.
כי אם בהווה בחרנו לחבר את החוט למקום אחר אז שינינו את העבר אתם מבינים?
שינינו את החשיבה שהייתה לנו בעבר, על דבר שלא השתנה מעולם.

בואו נוריד את זה לקרקע עם דוגמא פשוטה כמו מיומנות רכישת הטעמים שלנו.

בתור ילדה לא הכרתי 'קפה' וכשטעמתי אותו היה לי מר.
לא רציתי שיהיה לי מר, אז לא שתיתי קפה.
מתי לא רציתי שיהיה לי מר?
מאותו רגע שטעמתי (בהווה) ובעתיד. כי לא רציתי שיהיה לי מר והאוטומט רשם גם הוא 'קפה=מר'.
במשך כמה שנים בכל פעם שראיתי קפה הייתי אומרת לעצמי 'איכסה'.
בתור מתבגרת האף שלי נמשך לריח ופתאום גיליתי שהטעם המר דווקא מוצא חן בעיניי וגם מוצא חן בעיניי הבוסט האנרגטי שקיבלתי
ויותר מיזה מוצא חן בעיניי לשבת בבתי קפה בתל אביב, כל הגורמים האלו ביחד הפכו את החיווט שלי בנוגע לקפה
וכמו העבירו את החוט שנקרא 'קפה זה איכסה' ל-'קפה זה טעים ומגניב'. וכך נרשם גם באוטומט שלי.
החוט שהתחיל בקפה עבר לנקודה אחרת.
מנקודה איכסה הוא עבר לנקודה חדשה שלא הייתה מעולם שנקראת 'קפה זה מגניב'.
עכשיו, קפה זה איכסה סיים את התפקיד שלו.
מי לא סיים את התפקיד שלו? הקפה.
בהמשך גיליתי שצריכת קפה מוגברת משפיעה עליי באופן שאני לא נהנת ממנו.
אז שוב לקחתי את החוט שנקרא קפה והזזתי אותו לנקודה אחרת שנקראת 'קפה בצריכה מבוקרת'.
שוב שיניתי את האוטומט.

החוטים המתחילים, חוטי השורש, לא נעלמים. הם נשארים.
ההבחנה שלנו משתנה והיא זאת שמשנה את אופן החשיבה שלנו ובכך משנה גם את העתיד שלנו.

החיווטים המנטאלים-ריגשיים שלנו נשמעים אחרת…