מערכת העיכול הרגשית

להיות אחד שמרגיש לא אומר להיות רגיש.
רגש הוא חלק ממערכת גדולה, מערכת רגשית.
בדיוק כמו מערכת העיכול גם הרגש צריך רגע.
אנחנו לא אוכלים ומיד מוציאים פלט, האוכל צריך לעבור דרך במערכת.

ההגדרה היבשה לרגש להלן הדברים-
מילוג- רֶגֶשׁ : זכר, תחושה פנימית; חוויה.

קיבלתי קלט רגשי, חוויה. המערכת הרגשית שלנו עובדת בכל רגע לא מפספסת אף חוויה
כולל אילו המתקיימות בחלומות שלנו,הרי אנחנו יוצאים נרגשים גם אחרי איזה חלום. 

אז מי מרגיש בזמן שאני ישנה? 

עצמי. 

העצמי לא ישן, הוא כל הזמן בתנועה, העברת מידע.

תפקידנו לחלק את כל הידע החוויתי שאנחנו מקבלים מבחוץ לתאי הרגש שנמצאים אצלנו בלב המוח על מנת לשמור על האיזון ריגשי.

איך נראה לב המוח?
דמיינו את מניפת הרגשות:
עצב, כעס, חרטה, פחד, שמחה, אכזבה, ייאוש, געגוע, הפתעה, בושה, קנאה, השראה,
שביעות רצון, גועל, תקווה, כמובן אהבה ועוד ועוד רגשות שכאלו…

לכל רגש תיקיה משלו וגל חשמלי שתפקידו להעביר אותו משולחן העבודה (המוח),  לתיקיה המתאימה בליבו.
אנחנו יכולים לבחור מתי שנרצה להעביר קובץ מתיקיה זו לאחרת.
נניח שפתחנו את התיקיה אצלנו בראש שנקראת – 'בושה'.
אנחנו יכולים לפתוח כל קובץ שנמצא שם ולהמיר אותו, לבצע בו שינוי כמו למשל להעביר אותו לתיקיה שנקראת נניח 'זקיפות',
כי גם וואלה, גם מהרגעים הכי מבישים שלנו למדנו משהו על עצמנו ועצמנו גאה בנו.
עצמנו בסופו של דבר סולח לנו על הכל, שנזכור ונדע, זו אהבה ללא תנאי.
בסופו של דבר אנחנו יכולים להשאיר את התיקיה הזו ריקה, נקיה.  

מה קורה כשאנחנו מבצעים שינוי בקובץ קיים?
המחשב ישאל אותנו – לשמור עותק נוסף או להחליף את הקובץ הקיים?

למוח שלנו אין עותק ולכן כל שינוי שנבצע בו יחליף את הקובץ הקיים ואוטומטית יעשה רענון לכל המערכת עד אשר נגדיר לו אחרת.
נחמד לא?? 

איך המערכת הרגשית שלנו עובדת?
דמיינו גמד קטן שתפקידו לרשום את כל הפעולות שעשינו מהרגע שפקחנו עיניים בפעם הראשונה ועד עולם…
מה לבשנו, אכלנו, הרגשנו, חשבנו. הכל מתוייק ונשמר בתת המודע שלנו שמחזיק 90% לפחות ממסת האינפורמציה שלנו.
שמעתם על היפנוזה?
בעזרת היפנוזה אנחנו יכולים לספר מה לבשנו ביום הראשון בכיתה א' או מה אכלנו לארוחת צהריים שבוע שעבר ביום שני.
המודע שלנו לא מחזיק את המידע הזה כי "אין לנו צורך בו".
מה יעזור לנו לזכור מה אכלתי שבוע שעבר?
מה זה משנה עכשיו אם אכלתי פרוסה או אורז?
הרי הגוף כבר עיכל את זה ומזמן הוציא את זה החוצה, סיים את התהליך.
אבל מה עם הפעם הראשונה שהרגשנו אהבה או כאב?
המידע צרוב, הוא לא יוצא על ידי מערכת העיכול הגופנית אלא על ידי הוראה עצמית.
אנחנו מורים לרגש לצאת החוצה, מחזיקים לו את היד, מראים לו את הדרך.

להגדיר את הצד הרגשי כ-'לא הגיוני' זה פשע.
הרי יש סיבה שאנחנו מרגישים מה שאנחנו מרגישים ואם יש סיבה יש תוצאה ואם יש סיבה ותוצאה אנחנו מדברים על חוקים
וחוקים זה פיזיקה ופיזיקה מלאה בהיגיון לכן כל רגש ניתן לפתור בקלות ובפשטות, אמן ואמן.